מ"ת 51028-06-14 מדינת ישראל נ' אברג'ל(עציר) ואח'

1.לפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, וזאת בעקבות כתב אישום שהוגש כנגדם, המייחס להם עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.בעובדות כתב האישום נטען, כי בתאריך 12.6.14, בשעות הערב, הזמינו מתן טובול (להלן: מתן), משה פרץ, דני שושן ואיליק פקטורוביץ (להלן – הארבעה) מצרכים מהמשיב 1, אשר בבעלותו פיצוציית שתיה חריפה. המשיב 1 הגיע לביתו של משה פרץ עם משלוח השתייה. בעזבו את המקום הסתבר למשיב 1, כי השאיר בביתו של משה פרץ שקית ובה סכום כסף של 120,000 ₪ השייכת לו. המשיב 1 חזר לביתו של פרץ וביקש מהארבעה שישיבו לו את כספו, אולם אלה אמרו כי לא ידוע להם על כסף שהושאר במקום. בימים שלאחר מכן, פנה המשיב 1 לאחיו של משה פרץ, למתן ולדן, מספר פעמים, בדרישה כי ישיבו לו את כספו, אולם אלה הכחישו כל קשר לכספו של המשיב 1.

במועד שאינו ידועה למבקשת, אך לפני 16.6.14, פנה המשיב 1 למשיבים 2, 3 ו-4 וביקש כי יסייעו לו בהחזרת כספו ממתן. ביום 16.6.14, בשעה 15:30, הגיעו המשיבים למקום עבודתו של מתן ב"שליחויות המאה" בגבעת שאול בירושלים (להלן: המשרד). מתן לא היה באותה עת במשרד, ועל כן המתינו לו המשיבים במקום. בשלב מסוים, נכנס המשיב 1 לחדר צדדי במשרד והמתין שם. בשעה 15:59 לערך הגיע מתן למשרד. עם כניסתו של מתן, ניגש אליו משיב 2 ולחץ את ידו, הורה לו לשבת על כיסא שהיה במקום. משיב 2 התקרב אל מתן ונעמד צמוד ומעליו, ומשיבים 3 ו-4 נעמדו מצדדיו של מתן. בשלב זה החל משיב 2 לשאול את מתן "מה עם הכסף", "איפה הכסף שלי, איפה הכסף שלי", כשמשיב 3 מצטרף לשאלות. משיב 1 יצא מהחדר והצטרף למשיבים האחרים.

בשלב מסוים ביקש מתן להתקשר לאביו. משיב 2 נתן למתן להתקשר לאביו ובשלב מסוים לקח ממתן את מכשיר הטלפון ושוחח עם אביו של מתן. במהלך השיחה אמר משיב 2 בקול לאביו של מתן: "אתה רוצה את הילד שלך?", "אתה רוצה את הילד שלך בריא?", "אני לוקח עכשיו את הילד שלך". בשלב זה הסתיימה השיחה והמשיבים ליוו את מתן לרכבו של משיב 1, כאשר משיב 2 אוחז בידו והמשיבים 1, 3 ו-4 הולכים מסביבו. בהגיעם לרכב, התיישב מתן במושב האחורי באמצע, כשמצדדיו יושבים המשיבים 3 ו-4, והחלו לנסוע לכיוון ביתו של מתן.

בהגיעם לביתו של מתן, נכנסו המשיבים יחד עם מתן לבית, שם שהה באותה עת אביו של מתן. מתן מסר למשיב 2 סכום כסף של 13,000 עד 15,000 ₪.

3.לפיכך, נטען, כי במעשיהם המתוארים לעיל איימו המשיבים על אדם, בעל פה ובהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותו, ברכושו, בפרנסתו, בשמו הטוב או בצנעת הפרט שלו, והטילו אימה על אדם בדרך אחרת – הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה, והמעשה נעשה מפני האיום כאמור.

4.במסגרת הבקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים נטען, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים בכתב האישום, לרבות עדויות המתלונן וסרטוני מצלמת אבטחה. המבקשת טוענת, כי מדובר באירוע חמור, בו המשיב 1 מגייס את המשיבים 2, 3 ו-4 לטובת גביית החוב מהמתלונן.

5.המבקשת טוענת, כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות עילת מעצר מכוח הקבוע בחוק, לפיו קיים יסוד סביר לחשש כי שחרור המשיבים מסכן בטחונו של אדם ובטחון הציבור. עוד נטען, כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה או ריצוי מאסר.

6.במסגרת הבקשה טוענת המבקשת, כי למשיב 2 עבר פלילי עשיר ביותר, כולל עבירות דומות ועבירות אלימות נוספות, וכן קיים נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 24 חודש לריצוי בפועל בכל סוג של עבירת פשע. עוד נטען, כי המשיב 2 במעשיו מעיד על עצמו כי החוק אינו נר לרגליו ועל אף ששוחרר ממאסר ארוך לאחרונה, קיים נגדו מאסר על תנאי כאמור, דבר שאינו מרתיעו מלשוב ולבצע עבירות – וכל אלה מעידים על מסוכנותו הרבה.

באשר למשיבים 3 ו-4 נטען, כי למשיבים אלה עבר פלילי עשיר בעבירות מגוונות, וביניהן עבירות אלימות.

7.הצדדים נחלקו ביניהם באשר לשאלה, אם קיימות ראיות לכאורה לאמור בכתב האישום ואם ניתן לקבוע כי ראיות אלה מצביעות על כך שהמשיבים עברו עבירה של סחיטה באיומים, כפי שנטען בכתב האישום.